אבא, מי הרב שלנו ?
מה עושה יהודי כשיש לו בחיים דאגות וספקות?
מרבקה אמנו מלמדת את כולנו מה עושים.
“ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר א’כ למה זה אנוכי? – ותלך לדרוש את ה’ – כלומר, שהיא הלכה לבית מדרשו של שם לשאול מה משמעות הקושי שהיא חווה, והיא קיבלה תשובות שהניחו את דעתה, ולמרות שעשיו הוא לא בשורה כל כך ’משמחת’, אבל התמונה התבהרה – היא קיבלה משמעות לקושי..
מכאן, שכליהודי יש רב מוסמך ונגיש, שהוא יכול לשאול ולהתייעץ איתו מה ואיך לעשות באתגרי החיים – הוא יקבל ממנו כח ובהירות לעבור אותם יותר בקלות.
אז אם הבן שלך ישאל: אבא, מי הרב שלנו?
כדאי לך – גם בשבילו – שתהיה לך תשובה מרגיעה..
(חלקי בקהילתי)
תשמח שיש לך בית
על זוגיות, מטלות הבית ומה שביניהם
אביאל נריה
07/19/2022
15:14
הרה״ג ברוך צבי גרינבוים
פרשת תולדות
סטטוס
לשבת
שאלה:
כתבת בשבוע שעבר על מטלות הבית. אם יש משהו שהייתי רוצה להיפטר ממנו זה כל הבלאגן הזה. זוגיות זה נהדר, ילדים זה שמחה, אבל מי צריך את כל הררי הכביסות והכלים והטיטולים?
תשובה:
שאלה טובה, אני חייב להודות שלא הייתי מתנגד לחוויית “כל מלאכתו עשויה” שאתה חולם עליה. נשמע כיף לגמרי. אבל, מעבר לזה שזו ציפייה לא מציאותית להיות חבר בקהילה ורק ליהנות מהקוגל וההערינג בקידוש בלי לקפל את המפות במוצ”ש ולשלם דמי חבר, טמון כאן משהו הרבה יותר עמוק. רוצה לשמוע?
משפט מרתק אומר רבי יוסי בגמרא (שבת קיח, ב): “מימי לא קריתי לאשתי אשתי ולשורי שורי אלא לאשתי ביתי ולשורי שדי”. והקשה הרב וולבה ז”ל: לכאורה רבי יוסי היה קורא לכל דבר על שם תכליתו, ואם כן כשם שהוא קרא לשור שדה כי השור משמש את השדה, כך היה צריך לקרוא לבית – אישה, כי הבית משמש את האישה. ועל כרחך צריך לומר שאמנם האישה היא עיקר הבית, אבל התכלית היא הבית עצמו.
ומהו עניין בית?
גמרא ערוכה היא במסכת ברכות (י, ב): “וְנָשִׂים לוֹ שָׁם מִטָּה וְשֻׁלְחָן וְכִסֵּא וּמְנוֹרָה (מלכים ב, ד, י). אמר אביי ואיתימא רבי יצחק: הרוצה להנות – יהנה כאלישע, ושאינו רוצה להנות אל יהנה כשמואל הרמתי שנאמר (שמואל א, ז, יז): וּתְשֻׁבָתוֹ הָרָמָתָה כִּי שָׁם בֵּיתוֹ. ואמר רבי יוחנן: שכל מקום שהלך שם ביתו עמו”.
הרי שביד האדם לבחור אם ליהנות מאחרים כאלישע או לדאוג לעצמו כשמואל. ומה נאמר בשמואל? שכל מקום שהלך שם ביתו עמו. כל צרכיו היו איתו בכל מקום. אמור מעתה: בית הוא מקום שאדם מוצא בו את כל סיפוקו ואינו זקוק לאחרים. וזוהי שלמות האדם.
הרב וולבה מוסיף ומביא ממקורות קדומים כי עיקר ירידת הנשמה לעולם הזה כדי להיות בבחינת באר שנובע מעצמו ולצאת מבחינת בור שמתמלא על ידי אחרים. ולפיכך נאמר: “וְשׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה” (משלי טו, כז). ומסיים כי “עניין גדול זה משתלם בבית, ששם מגיע האדם עם אשתו לתכלית זו להיות שניהם ביחד בבחינת באר ומעיין ולא להיות זקוקים לאחרים”.
אם כן, יש מעלה גדולה במה שהבית דואג לעצמו. נכון, אם מצבכם הכלכלי משופר זה יכול להיות ממש קל וכיף להזמין אוכל מוכן בוקר צהריים וערב, אבל אז אין לכם בית (בית אין לכם, בית ראש הממשלה יש לכם). זה נהדר שמישהו אחר יבוא לשטוף לכם את הכלים שליברמן הכריח אותנו להוריד מהבוידעם, אבל זה לא מאוד ביתי.
אז בפעם הבאה שאתה עומד מול ערמת כביסה, לא מוצא מנוח לכף רגלך מרוב משחקים פזורים, מחפש ולא מוצא כף אחת שטופה לאכול עמה מרק עוף שנשאר משבת, תשמח שיש לך בית.
לתגובות ולשאלות אנונימיות שיענו אי”ה במסגרת הטור לחץ כאן.
לקבלת סדרת בין ריחוק לקרבה ולמינוי לתכני זוגיות לחץ כאן או שלח את המילה “צרף” לכתובת: a0527130390@gmail.com
עוד כותרות
כללי
למי קראת שליח?
אקטואליה בהלכה
סכנה, כאן חולה
כללי
מסר מעולם האמת
חינוך
אבות עם בנים
אולי יעניין אותך גם
על זוגיות, מטלות הבית ומה שביניהם
תגובה אחת
שטויות במיץ עגבניות! מכירה את התיאוריות חסרות השחר האלו, מי שיש לו כסף כדאי שיביא מנקה ויקנה לפעמים אוכל, תאמינו לי האישה הרבה יותר שמחה בעזרה כזו מאשר בעזרה של הבעל, כי מנקה עובדת לפי ההוראות שלה, ואוכל מוכן אפשר להזמין לפי טעמים, ולכן אם כבר לעזור לאישה, ויש לך יכולת כלכלית, אז יאללה גבר פנק, תן כסף! הבעיה היא שגברים שונאים לבזבז על מנקה ואוכל מוכן אז מתרצים את עצמם בטענה ש”זה לא בית” ועוד כל מיני שטויות.