הרב דב הבלין
בא נפתח את זה רגע. אני יודע, זה לא נעים. אבל רק אני ואתה כאן, כלומר, רק אתה כאן, אל תתייחס אליי: כמה אתה יודע מהתורה? אני שואל באמת. לא, אל תרוץ לקבלה… אמונות ודעות לרס"ג… מורה נבוכים, מי השילוח. אל תשתמש בתירוצים האלה כדי לומר שאתה לא יודע כלום מצד אחד, אבל זה בתחומים שאף אחד לא יודע מהצד השני. חומש רש"י אתה יודע? כמה גמרות אתה מכיר? שואל ברצינות. בהנחה ולא זרקת את העלון והלכת, )לא כי השאלה מפריעה לך, פשוט זה ממש משעמם השבוע, לא מתחשק לי לקרוא( ובהנחה שאתה אכן קורא אותו לבד, כי מול אנשים התשובה היחידה הלגיטימית היא "מה אני ומי אני, אני לא יודע כלום, אני תולעת ולא איש" )גם ענווה וגם התחמקות במשפט אחד, אין דברים כאלה(, יתכנו שתי תשובות, או שאתה לא יודע כלום, אפס, נאדה, זירו, ועוד כמה פעמים אפס בכמה שפות, כל אחד לפי ידיעותיו. או שבדיוק להיפך. אתה לא בעל גאווה או משהו, אבל להכיר בערך עצמך זה לא גאווה. אתה יודע לא רע. אמנם לא את כל התורה, הזוהר לא שגור על לשונך ישר והפוך, אבל חומש רש"י ורמב"ן, חלקים גדולים מהש"ס, ואחוז מכובד מהמשנ"ב, אתה יודע ויודע היטב. באופן מפתיע, התשובות בדרך כלל לא קשורות למידת ידיעת התורה בה אתה מחזיק, הדימוי העצמי התורני שלך, נובע מצורת ההתמודדות שלך עם השקעתך בתורה. זה לא משנה אם אתה אברך או עובד, בן תורה או יהודי פשוט. רוב האנשים בלי קשר למגזר ולמגדר לא מרוצים ממצבם הרוחני ובפרט לא מהזמן והשקיעות שהם מקדישים לתורה. זו אקסיומה. לכן פיתחנו לנו שתי שיטות להתמודד. השיטה הראשונה היא 'שיטת הידע': אני לא כל כך גרוע, אני יודע די הרבה, בסך הכל אני תלמיד חכם גם אם לא הגאון מווילנא או הרגוצ'ובער. תבחן אותי על גמרא, אסתדר לא רע, תמיד יש לי משהו על פרשת השבוע, הכירות עם הלכות שבת )אוכל, ביד ומיד(, ידע בברכות )מתוק, ממולא, יבש(, אני סביר פלוס, יותר טוב מהרבה אחרים אפילו עוד יותר טוב. השיטה השנייה היא ההפוכה: אין לי סיכוי, התורה ענקית ואני עדיין לא התחלתי. אין לי מושג מה פרשת השבוע, ודאי לא במה שכתוב שם בפנים. אני יודע לקרוא בלי ניקוד וגם זה הישג לא מבוטל. הקב"ה יעריך את ההשקעה שלי, גם אם אומר כל היום "ואחות לוטן תמנע". זה בערך הסף העליון שלי, אין לי מה לעבוד קשה, אני בחוץ. איזו שיטה גרועה יותר? קשה לקרוא לשיטות הללו גרועות, הן עובדות – אז גרועות הן לא. השימוש שלנו בתרגילים הנחמדים הללו, די גרוע. פוטר אותנו ממאמץ. בכל מקרה הגיע הזמן לעמוד מול המציאות, לבדוק מה אנחנו באמת יודעים ואז להחליט איך להתנהל עם זה. יש לכם בבית הכנסת נדרים פלוס? המכשיר הזה שילדים כל הזמן עומדים לידו? יש סיבה למה הם עומדים, בתוך המכשיר מסתתרת אפליקציית "ישיבה על קברו" או "שיח התורה", לא ארחיב בדעותיי על עצם המיזם, זה לא חשוב לענייננו, מה שחשוב שהוא כולל מאות שאלונים אמריקאים )למה קוראים לזה כך? מעניין לחקור את זה פעם( על רבים מחלקי התורה, חומש רש"י, גמרות, ועוד. מידי יום מתעדכנים שאלונים חדשים. נסו פעם אחת. בלי ללמוד קודם, בלי להתאמץ, תעמדו מול המכשיר, תפתחו שאלות על חומש רש"י, שאלות על דפי הגמרא של אותו יום ותראו, אתם יודעים? אתם לא יודעים? שלושים אחוז? חמישים אחוז? שבעים אחוז? מאה אחוז? תכירו בערך עצמכם. אם אתם עונים נכון על חמישים אחוז מהשאלות, ובכן… אתם יודעים חמישים אחוז מדפי גמרא אקראיים, חמישים אחוז ממפרשי החומש, ואתם במצב מסוים. אם אתם לא יודעים כלום, אתם במקום אחר. אם תבדקו תוכלו להחליט איך אתם מתמודדים עם המצב, אולי תופתעו לטובה, אולי תטולטלו לרעה, אבל לפחות תחזיקו בנתונים שיאפשרו לכם להתקדם מכאן. ניסיתם שנים לדמיין את האמת, עדיף פשוט לדעת אותה.
[email protected]