חלקי והשלמתי

טור אורח

09/29/2023

13:56

_c5378b7e-b31b-46a2-afaf-8b7e2487e3c5

הרה״ג ברוך צבי גרינבוים

פרשת קרח

איפה קורה ואיפה ‘אני’?!

לפעמים נשמעת אמירה: אם רק היה מעמד הר סיני גם בדור הזה – כולם יאמינו מיד בתורה ובגדולי ישראל.

קורח מלמד אותנו, שגם אם יפתחו לאדם את השמיים, ויראו לו את האמת בעיניים – שה' התגלה ובחר דוקא במשה רבינו להיות המנהיג, המידות הרעות והנגיעות האישיות ישבשו לו את השכל.

הוא יסביר לכולם שמה שהיה רלוונטי לאתמול – לא נכון להיום. ובעצם צריך להחליף את משה רבינו.

ובכלל, נראה לו שאני האיש שמתאים יותר להיות ‘משה’.

אני ואני ואני…

אם תרצו להחליט בסוגיות שונות – עם מי הצדק, תבדקו מי מהצדדים משתמש פחות במילים ‘אני ואני ואני’ ואיזה ‘אני ואני ואני’ יותר מרוויח מהסיפור.

סטטוס
לשבת

מאז גיל 20 בו סגרתי את חובותיי לאגד.. אני משתדל לא לגעת במשהו שאינו שלי. לפני חודשיים,
נשארתי בבית לשמור על הילדים, כשאני מתכנן לנצל את הזמן ולהתקדם בלימוד משניות סדר
טהרות, אותם למדתי באותה תקופה. מי שלמד פעם טהרות יודע, שיש שלב בו בלי משניות קהתי זה
פשוט בלתי אפשרי. מכיוון שבבית יש לי רק פירוש הברטנורא, בלית ברירה קפצתי לבית הכנסת מול
ביתי ושאלתי ללא רשות "רק להערב" כרך אחד. זו חוויה די מפחידה, כיוון שבדורנו בית הכנסת
מצולם, ואחת לשבוע מתפרסמת מודעה: "אתה שלקחת בזדון ספרים אלו ללא רשות, ראינו אותך
במצלמות.. כדאי לך להשיב את הגזילה, ויפה שעה אחת קודם". ולמרות זאת, לא התאפקתי,
בתירוצים שממילא אף אחד לא משתמש כרגע, וכמובן עד הבוקר אחזיר. בפועל זה נמשך כמה
שבועות ,התחמקתי מעיניו המאשימות של הגבאי, שכאילו רמזו לי בכל מפגש: 'אני מכיר אותך גנב
משניות מדופלם'. בלילה בו סיימתי את הכרך, התגנבתי באישון ליל כדי להשיב את הגזילה למקומה.
 והנה פלא, ברגע בו נפרדתי בצער מהמשניות הגזולות, החל לצוף בזכרוני, הניגון של שמחת תורה
"שאו שערים ראשיכם".. מהרגעים בהם הגבאי רודף להשיב את הספרים לארון, בעוד אנחנו גונבים
איתם עוד סיבוב. ואז הבנתי משהו: שמחת תורה פסגת החגים, זה הזמן בו כל אחד – ולא משנה
כמה למד במשך השנה – מקבל את הזכות להחזיק את ספר התורה. אותו ספר שבמהלך השנה,
מלבד הגבאים, אין לאיש גישה אליו מלבד בעליה לתורה, או בהגבהה וגלילה. פתאום הוא אצלך
בידיים ואתה רוקד איתו. מה סוד הפריווילגיה הנדירה הזו? אולי זו מהותו של החג הקדוש, הזכות
של כל יהודי לגנוב לעצמו כמה דקות עם התורה. גם אם במשך השנה אנחנו מרגישים פחות שייכים.
לכן רוקדים עם ספר תורה סגור ועטוף, כי זה לא שייך ללומדים דווקא, אלא לכל יהודי שיכול לעשות
את מה שהספר עצמו לא יכול – לרקוד בפועל. וכלשון הזוהר: "שמחת תורה – בו ישראל משמחים את
התורה"..
צריך לאמץ את זה כל השנה, לגנוב כל יום כמה דקות של לימוד תורה, למרות העיסוקים. זוהי זכותינו
וחובתינו, וזה בעיני העומק ברעיון הנפלא של חלקי בקהילתי, לכל אחד מאיתנו מגיע ביושר להיות
מחובר, ובעיקר בשמחה!!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד כותרות

אקטואליה בהלכה

כללי

מלחמות היהודים

כללי

להתפלל על כולם

כללי

תגיד זמן, והזמן עובר

אולי יעניין אותך גם

A "Heder" an orthodox Jewish school
1965/01/01  Copyright © IPPA 03750-005-13  
                    Photo by Barzelai Avraham
התנערי מעפר החול
pexels-pixabay-161561
זכרונות מן העבר
_f33664f9-39b9-4ce5-9527-b38b301417be
לוח השנה היהודי - חלק ב'
WhatsApp Image 2022-07-28 at 18.26.55
ליל שישי של חלקי - הסיירת
סגור נגישות