משה שחור
רכז ‘חלקי בקהילתי’, הר נוף
בסיומה של שנת השמיטה תשפ“ב התקיימו במספר ריכוזים חרדיים מעמדי הוקרה לחקלאים ששמרו שמיטה כהלכתה במסירות רבה. בתיעודים שהתפרסמו ניתן היה לראות בין היתר אנשים הניגשים ומבקשים ברכה מאותם חקלאים יקרים. בדרך כלל אנחנו רגילים לבקש ברכה מרבנים צדיקים, אך האם יש מעלה מיוחדת גם להתברך מיהודים פשוטים שזכו לקיים מצווה שכזו במסירות? נראה שיש לכך מקור מפרשתנו.
הכתוב מאריך מאד בסיפור המעשה של אליעזר עבד אברהם ההולך למצוא כלה ליצחק, ואף שב ומפרט כיצד אליעזר חוזר ומספר לבני משפחתה של רבקה את כל מה שעבר עליו. ועל כך מביא רש”י את דברי חז”ל: “אמר רבי אחא: יפה שיחתן של עבדי אבות לפני המקום מתורתן של בנים, שהרי פרשה של אליעזר כפולה בתורה, והרבה גופי תורה לא ניתנו אלא ברמיזה”.
הדבר טעון הסבר. איך יתכן ששיחת חולין של עבדי אבות יותר חשובה מעניינים שהם גופי תורה? ובפרט שהרי אמרו חז”ל [סוכה כא:] מנין שאפילו שיחת חולין של תלמידי חכמים צריכה לימוד, שנאמר ‘ועלהו לא יבול’, ופירש שם רש”י: ועלהו – דבר קל שבו. משמע שאמנם שיחת חולין של תלמידי חכמים היא דבר חשוב שטעון לימוד, אבל עדיין מדובר בעניין קל לעומת גופי תורה עצמם. וכך משמע לשון חז”ל “שאפילו שיחת חולין”, וקל וחומר דברי תורה בעצמן.
נראה שיש כאן יסוד נפלא עבור כל מי שחפץ לחיות “חיי תורה ומצוות”. אנשים רבים נוטים לחשוב שעיקר עבודתנו בעולם הזה הוא לקיים עוד ועוד מצוות, ואילו החיים עצמם חיי המעשה הם רק ה’היכי תמצי’ לקיים את המצוות כהכשר בעלמא, ולמעשה הם נטל עלינו שאנחנו אמורים למעט כמה שיותר את העיסוק בהם, כדי שנוכל לקיים כמה שיותר מצוות וללמוד כמה שיותר תורה.
בפתיחת ספר “מסילת ישרים” מביא הרמח”ל את “יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה” לברר מה חובתנו בעולמנו, שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה’ ולהנות מזיו שכינתו. והאמצעים המביאים אותו לזה הם המצוות אשר ציווה ה’. מכאן אנחנו רואים שהמצוות הן אמצעים להביא את האדם למטרה העילאית של דבקות בה’.
האבות הקדושים בדרגתם היו במצב של “להתענג על ה’ ולהנות מזיו שכינתו”. לפיכך כל חייהם היו דבקות בה’. גם שיחת החולין של עבדי אבות היא גופי תורה. שיחתו של אליעזר כמובן איננה חלק מתרי”ג מצוות, אבל היא מביאה לידי ביטוי את מהלך החיים של יהודי הדבק בה’. וזו תכלית המצוות כולן.
המצוות פוגשות אותנו במעגלים רבים במהלך חיינו. מהן במעגל השנה, מהן במעגל הביתי המשפחתי, בעבודה, בשדה, באכילה, בדיבור ובכל תחום בחיים. דווקא יהודי העוסק בחיי שעה זוכה לעיתים להזדמנויות נפלאות לחיות חיים רוחניים.
חקלאים שמשביתים במסירות נפש את שדותיהם, הם מבטאים באופן הברור ביותר כיצד נראים חיי יהודי הדבק בה’. אך לא רק הם. כך גם כל יהודי ויהודי שזוכה לקיים את המצוות הנוגעות איש איש בתחום עיסוקו. זה יכול להיות הקפדה על דיני ריבית, משא ומתן באמונה, מידות ומשקלות. וזה יכול להיות יהודי המקדש שם שמים בהליכותיו בפני אנשים רחוקים וזוכה לקיים מצות אהבת ה’ בהידור רב. כל אלו הם אמצעים כבירים לדבקות בה’. מכל יהודי שכזה ראוי לבקש ברכה!
