גיליון נושא בוער

אדם בתוך עצמו הוא גר, אבל פותח דלת או מציץ מהחלון, לדעת מה חושבים עליו השכנים.
האמת היא שגם הם בתוך עצמם גרים, ורק בדמיוננו הם צריכים חוץ מדשא ירוק יותר, גם
חצר אחורית של גרוטאות נייעס, דיוני רכילות, ודירוגי הצלחה.
ההתעסקות במבט החברתי, היא ענין לענות בו אצלינו בציבור. יוכיחו הכותבים הרבים
(ארבעה, אם לא סופרים את הטור הזה) בגיליון השבוע, שעסקו בדברי המדרש, על מבטו
של בלעם שתום העין, ופתחי האוהלים, שאינם מכוונים זה כנגד זה. למען האמת, אם לשתף
בסודות חדר העריכה, עורך טוב לא אמור לשלב מאמרים בנושא זהה, אם לא בגיליון נושא.
ובכל זאת, ניצבים כאן איתנו ארבעה טורים, כי אפשר לומר שברמה החברתית, זה אחד
מהנושאים כבדי המשקל איתם אנחנו מתמודדים.
אגב, אנחנו לא לבד בסיפור הזה. יוצאי קיבוצים, או שמא עלי לומר ניצולי קיבוצים, מתארים
חוויה דומה. נראה שחברה סגורה, המאמינה באידיאלים משותפים, ומצפה מחבריה לנהוג
על פי אורח חיים מסוים, יוצרת מבט חודר קירות, בוחן ובודק גנזי נסתרות, לצד מצעד שבועי
המדרג ומגדיר מי ממוקם איפה, קצת מודרני, מאוד מודרני, שיא המודרני.
השאלה היא אם נגזרה הגזירה, וזה אבוד. האם נגזר עלינו לראות את דמותנו כפי שהיא
משתקפת בראי הכלל, או שבכוחנו להיפלט משצף מעגל, להימלט מסחף המערבולת. שהרי
אם למדנו משהו, זה שיהודים לא מציצים בפתחי הבתים, וההתעסקות בחיי האחר –
‘יכנעריי’ כפי שמקובל לכנות אותה – היא לא ענין יהודי, בכלל.
חלקי בקהילתי, נושא את בשורת הקהילתיות, והחיבור החברתי בין עובדי ה’ הנקראים גם עובדים.
אך לצד החיבור שומר גם על החלק הפרטי שהוא חלקי, שלי ורק שלי. וזה לא כזה מסובך. לעזור
לזולת – תמיד ובכל מחיר. לעסוק בענייניו, לנתח ולשפד – לעולם לא. בשפה האנגלית הפשוטה, הכל
פשוט: יוּ שׁוּד מַיְנְד יוֹר אוֹן בִּיזְנֶס ( (You should mind your own businessתתעסק רק בעניינים