זה אל זה שואלים

הרב דב הבלין

הסלולרי מצלצל, המספר על הצג, ואתה מתפוצץ. לענות או לא לענות? לא נעים, בכל זאת אח שלי. די כבר עם ה"לא נעים", למה אני חייב? בסוף אתה עונה, ומתחרט, כמו בכל פעם. "מה קורה אח, איך החיים? מזמן לא נפגשנו", אתה מהמהם משהו, וכבר אתה יודע מה הולך לקרות. "ראיתי ספה מדהימה באגורה, אתה יודע, אברך, אין לי כסף לספה חדשה, יש מצב שתבוא לעזור עם האוטו? המושבים אצלך מתקפלים, נכון?". ברור שמתקפלים. העברתי לך דירה ברכב, סחבתי לך אוכל לברית של יענקי, השאלה היא למה אני מתקפל. למה אני מסכים כל פעם לבוא "לעזור" – לצאת מהעבודה או לוותר על השעות הבודדות בבית, לעבוד כסבל, נהג, חשמלאי ועוד בחינם. אני מוכן לשלם את ההובלה, רק שיעזוב אותי בשקט. הזמן שלי יקר הרבה יותר. אבל זה פוגעני, אני לא אנתק קשרים על דבר כזה. אז אני בולע, סוחב, נוסע, מחייך, ופשוט לא מבין למה אני הפראייר של המשפחה. השאלה היא לא רק עליי, גם עליו. באיזה עולם מישהו יכול להתקשר ולבקש: "יש מצב שנקפוץ לראש העין, יש שם שידה בחינם?" או "אולי תעבוד לי על המחשב החדש, תתקין לי כל תוכנה פיראטית, אתה יודע, זה מותר". ובכלל "בא נצא לכינרת, תביא את האוטו, אני אביא חברים, יהיה תענוג". בטח תענוג, לנסוע עם אנשים שאני לא מכיר, שמתעקשים לבוא עם מצופים ורודים. אצלך זה בין הזמנים, אצלי זה יום חופש, אחד מתוך ארבע עשרה. כולל חול המועד. יותר ממה שכואב הזמן והמאמץ, כואב הזלזול. אני לא לומד, אז אני נהג? פועל שחור? שישכור אריתראי, למה לשגע אותי? אני סוג ב', הבנתי. זה לא יחס ראוי לסוג ו'. תבין, זה ממש לא הסיפור. אחיך האברך לא מזלזל בך. הוא רואה את הנתינה שלך במשקפיים אחרות. כשהדודה מהצד השני נפטרה, ניסית למלא ש"ס משניות לע"נ. אחיך סירב? התביישת לבקש ממנו? או שהיה ברור לך שהוא בין כה לומד, אז מה אכפת לו להוסיף את נשמתה לסיפור? רצית מישהו שילמד עם הבן שלך מידי פעם, רק לקדם אותו מעט, שיהיה בקצב. אחיך סירב? נכון, הצעת לו תשלום, ואחרי שהוא סירב בנימוס והתחלת להתעקש, הוא לקח את הכסף. אבל הוא לא לוקח תלמידים. זה מפריע לו בסדרי הלימוד. הוא לא מחפש את זה, אתה ביקשת אז הוא הסכים. מבחינתך, אתה מחזיק אותו בתשלום. מבחינתו, הוא מקדיש לך זמן רק בגלל שזה אתה. אם הוא היה מחפש את הכסף, הוא היה מזמן בכולל ממול שמשלם כפול. הרכב שלך עולה כסף ולא אמור לשמש רכב הסעות משפחתי? נכון. וגם התורה שלו לא אמורה לשמש כפלסטר משפחתי. הסעת לו את האוכל לברית, כי הוא לא הזמין קייטרינג. הוא הכין איתך את הדרשה לברית, כי קשה לך להכין לבד. והעובדה שזה לא ביטול תורה, לא מורידה מההתמסרות שלו בכלום. אם זה המצב אצלכם, אז אתם מאוזנים, הכל בסדר. אם הוא מסרב ומסביר שהתורה שלו חשובה ואין לו זמן להקדיש לך, חדשות רעות! אתה פראייר. חדשות רעות עוד יותר! זה לא קשור להיותו אברך, זה עניין של אופי. הוא נצלן, אתה מתנצל. זה שאתם מאוזנים, לא קשור לעובדה שאתה מרגיש מנוצל. הוא לא מבין כמה קשה לך לנסוע אחרי יום עבודה, אין לו את ההבנה כמה אתה לא יכול לצאת מוקדם. הוא לא מתנהל כך בחיים, לכן קשה לו להבין את הקושי שלך. שלא נדבר על עצמאי, שמבחינתו הוא פנוי כל היום. לגיטימי לסרב, להציב גבולות, להסביר לו שהחיים שלך לא הפקר. גם אתה לא מבין את הקושי שלו. אין לך מושג מה זה אומר "רק לקחת מסכת סנהדרין עד היארצייט" (גמרא, לא משניות). תציב לו גבולות, אל תאפשר לו לבקש נסיעה לבאר שבע. תציב לעצמך גבולות, אל תבקש ממנו לסיים בבא בתרא.

[email protected] : לתגובות