הרב ברוך צבי רענן | מרבני חלקי בקהילתי
לאחרונה, שוחחתי עם אחד ממנהלי מוסדות הממ"ח לבנים באחת הערים המתפתחות, וניסיתי לשכנע אותו לקבל לבית הספר שלו ילד חרדי חמוד, שקיבל מטעם בית הספר שלו מעמד של 'מסורב קליטה'. הילד, בן למשפחה חרדית בה שני ההורים עובדים לפרנסתם, אב בוגר ישיבה ואם בוגרת סמינר חרדי מוכר. הם שלחו טופס רישום לבית הספר ולאחר שלא הוזמנו לראיון קבלה, הם ביררו טלפונית – ונאמר להם בנימוס במזכירות בית הספר, שהילד לא התקבל.
ההורים פנו בבקשת עזרה אל כותב השורות – שמכיר אישית את מנהל בית הספר. תוך כדי שיחה עם המנהל, הסביר זה האחרון שהנהלת בית הספר ביררה על המשפחה של הילד ו'הם לא מתאימים לרוח בית הספר'. שטחתי תמיהה בפני המנהל הנכבד: "אם יורשה לי לשאול, הרי בית הספר שלך הוקם עבור 'משפחות החרדים העובדים', וההורים הללו לדעתי ממש מתאימים, הם חרדים, הם עובדים, הם משלנו, למה שלא תקבלו את הילד שלהם – שכל רצון ההורים שלו שהם יתחנכו במוסד חרדי?"
המנהל השיב לי תשובה כנה וכואבת – כך אני חייב לציין – שאותה הייתי מבקש לחלוק אתכם. תמצית תשובתו הייתה, שאכן בית הספר הוקם במטרה לתת מענה למשפחות חרדיות, שרצו לתת לילדים שלהם לימודים נוספים מעבר ללימודי הת"תים המסורתיים, אך "בית הספר שלנו נועד למשפחות חרדיות, ולמשפחה חרדית יש קודים בסיסיים שמגדירים אותה כחרדית. זה קוד לבוש חרדי בסיסי – צנוע יותר, זו צורת התנהגות חרדית שמרנית יותר, שמירה על רף כשרות גבוה, וכלי תקשורת מסוננים. זה דורש ציות לדעת תורה, ומחייב שייכות קהילתית – לקהילה חרדית כלשהיא. ההורים היקרים הללו", כך המנהל, "אינם עומדים כמעט באף קריטריון שמאפיין את המשפחה החרדית הקלאסית", כלשונו.
נדהמתי מתגובתו. אמרתי לו שיסלח לי, אבל הוא נשמע לי בדיוק כמו מנהל קלאסי של אחד מהת"תים הידועים בעירו המיועדים לבני האברכים, ואם הוא נשמע כמוהם, אני לא מבין בדיוק מדוע היה צורך לפתוח את הממ"ח השכונתי. הוא השיב לי בכאב, שדווקא ממני הוא ציפה להבנה. הוא השיב לי תשובה, שהשאירה אותי נאלם דום. "אתה", הטיח בי, "ועוד רבים אחרים, חושבים שאם פתחנו בית ספר עם תגבור לימודים כללי, זה אומר שאיננו רוצים חינוך חרדי מובהק? זו ממש טעות. אנחנו חרדים לגמרי. נקודה. לחרדיות יש קוד ואותו אנחנו חייבים לשמור, אם לא נשמור אותו, אין לנו זכות קיום מול בתי הספר של הממ"ד. אתה מבין אותי? רוצים הורים להתלבש איך שרוצים, לאכול מה שרוצים, להסתובב איפה שרוצים – שיתכבדו וירשמו את ילדיהם לממ"ד. זוג ההורים שאתה מבקש להכניס אלינו את הילד שלהם – לא מתאים לנו".
סיימתי במהירות את השיחה הכואבת הזו והבטחתי לחזור אליו עם תשובה הולמת. אחרי כמה ימים בהם אני מהרהר בשיחתי עם אותו מנהל ולא מוצא תשובה שתספק אותו, ואחרי שאני מחפש מענה עבור אותם הורים יקרים שפנו אלי, אני תוהה עם עצמי, האומנם הצדק עם אותו מנהל? האם לחרדיות יש גבולות שצריכים להיות ברורים – לכל אותם הורים חרדיים שמבקשים להתהדר בתואר הכבוד של היותם 'חרדים', או שגבולות החרדיות ניתנות לפרשנות עם גבולות אפורים ורחבים? האם מנהלי הממ"ח יכולים להרשות לעצמם שלא לקבל לבתי הספר שלהם – ילדים שהוריהם רוצים בשבילם חינוך חרדי – אבל בחייהם האישיים החרדיות לא נוכחת מספיק?
במילים אחרות בעצם, אני שואל את עצמי בימים אלו 'מיהו חרדי'? אני בטוח שגם לכם יצא להרהר בשאלה זו מדי פעם. אם גיבשתם לעצמכם דעה בעניין, והורים נכבדים ויקרים של 'מסורב קליטה' יפנו אליכם בבקשת עזרה – לפחות אתם תדעו מה לענות לטענותיו של מנהל הממ"ח, ואם תשובתכם תתקבל בעיניו והמשפחה כן מתאימה להגדרה 'משפחה חרדית' – כדאי שתמליצו להורים לשקול לשלוח אותו לת"ת המקומי – כי כנראה הוא מתאים גם לשם…
