נוסעים אנחנו

לפני הרבה שנים, באחד הקעמפים של הישיבה, השתתפתי בחידון טריוויה, שלא נשא
פרסים. אחת השאלות שהופנו אלי הייתה: מה מקור המונח 'היהודי הנודד'? התשובות
שהוצעו היו, ותסלחו לי אם אני לא זוכר אותן במדויק; ספר של בשביס זינגר, סרט של
ספילברג, מחזה של ברכט, או שם של צמח שפורח באביב. אני לא שולט בספרים יידישאים,
גם לא מספיק בסרטים, עוד פחות במחזות, הכי פחות בשמות של צמחים. אבל גם בלחץ של
שלבי הגמר בחידון, הבנתי את הטריק והצבעתי על התשובה הנכונה: שם של צמח שנקרא
היהודי הנודד.
צדקתי בניחוש, אבל נשארתי סקרן. מה פתאום קראו לצמח בשם מיוחד כל כך, אז הלכתי
לבדוק. לא מצאתי מקור של ממש, אבל כשקראתי במגדיר הצמחים שהיהודי הנודד הוא
'צמח חזק בעל קצב צמיחה מהיר, שנוטה להתפרס ולהשתרע לצדדים' חשבתי שהבנתי את
הרעיון מאחורי השם.
הרמב"ן עומד על ההקבלה בין מה שקורה לאבות בחומש בראשית, ומה שקורה לצאצאיהם
בחומש שמות. כולם מכירים את הדמיון בין ירידת אברהם למצרים בגלל הרעב, המכות
שבאות על בית פרעה ועלייתו חזרה לכנען ברכוש רב, לבין ירידת אבותינו למצרים בשבעים
נפש, ויציאתם ברכוש גדול אחרי עשרת המכות. לא כולם מכירים את ההקבלה בין מסע
הלווייתו של יעקב אבינו, העובר בתוואי המסעות של בני ישראל ביציאתם ממצרים.
אבל לא רק את המסעות במדבר, סוללים לנו השבטים, אלא גם את המסעות שהפכו לשם
נרדף לעמנו. עשר גלויות גלינו, ובכל גלות וגלות, שנאו אותנו, טבחו בנו, הציקו ורדפו אותנו
ללא רחם. אבל גם כשהלאימו את רכושנו בנוהל קבוע, לאחר שפיתחנו והפרחנו את כלכלת
אותה מדינה, וגירשו אותנו, לקחנו את התורה ביד, והמשכנו במסעות נדודינו. נוסעים אנחנו.
עדיין אנו בגלות, ואין לנו נחלה, עד אשר יבוא גואל. רק התורה הולכת איתנו לכל מקום, והיא
המצפן היחיד שלנו בכל מסעותינו.