תפקיד היהודי – להיטיב !

אנו היהודים נקראים בני אברהם אבינו, בעוד שאר אומות העולם נקראים 'בני נח'. מדוע נבחר דווקא אברהם אבינו להיות ראש אומתנו, ולא נח שגם הוא היה צדיק תמים, וממנו בחר ה' להמשיך את האנושות כולה? לאחר שנאמר לאברהם אבינו "לך לך מארצך אל הארץ אשר אראך" הוא מקיים את הציווי ומתחיל במסעות בכל רחבי הארץ, כשאליו מצטרפים כל 'הנפש אשר עשו בחרן' – אותם אנשים שקירבו אברהם ושרה לעבודת ה'. לשם מה נועדו כל אותן המסעות בארץ, עליהם נאמר לאברהם: "קום התהלך בארץ לאורכה ולרוחבה"? חז"ל מלמדים אותנו ש'מעשה אבות סימן לבנים'. עלינו לברר מהו ה'סימן לבנים' שיש במסעות אלו בהם 'לפעמים היה אברהם יושב כאן חודש או יותר, ונוסע משם ונוטה אהלו במקום אחר' – (רש"י). את התשובה לכך נותנת התורה באומרה: "ויקרא שם אברהם בשם השם", כלומר, בכל מקום בארץ אליו הגיע אברהם, הוא קרא לבני אדם לעבוד את ה'. למדנו מכך שמטרת המסעות של אברהם היו 'מסעות לקירוב רחוקים' בכל רחבי הארץ. אך יש לברר, על איזה ערכים נשען הקירוב הזה שהיה הרבה לפני מתן תורה? זאת ועוד, מהיכן הסיק אברהם שמטרת המצווה להתהלך בארץ – כוללת את המצווה לפרסם את שם ה' בעולם? בהמשך הפרשה נאמר לאברהם: "התהלך לפני והיה תמים". את ההליכה הזו מפרש הספורנו כך: 'בכל אשר תפנה תלך כמו מי שמסתכל עלי – על ה' – לדעת את דרך ה' כפי האפשר, וזהו קיום מצוות 'שיוויתי ה' לנגדי תמיד'. כלומר, שהמצווה היסודית של 'והלכת בדרכיו', שקוראת לכל יהודי ללכת בדרכי ה' הטובים – המצווה הזו כבר נמסרה לאברהם אבינו. זהו יסוד גדול באמונת היהדות. אמונתו של אברהם היא לא רק אמונה במציאות ה' ובשליטתו על העולם – זו גם הייתה אמונתו של נח. אמונה במציאות ה' עדיין אינה מחייבת את האדם כמעט כלום. עיקר החידוש באמונת אברהם היא ההיכרות עם עניינו ומהותו של ה', שהוא טוב ומיטיב – ועם החיוב להתחבר ולהתדמות אליו, להיות עד כמה שאפשר כמוהו. כמו שהוא יוצר ומשפיע ומיטיב לעולם, כך גם ההולכים בדרכיו יהיו יוצרים ומשפיעים טוב בעולם. עבודת ה' קודם שניתנה תורה הייתה בעיקרה הרצון להכיר עוד ועוד את עניינו של ה' הטוב והמיטיב, ואת החיוב להתחבר אליו דרך ההטבה לעולם – בדיוק כפי שה' מיטיב לעולמו. מסעותיו של אברהם והנפש שעשה בכל מקום, הם תוצאה ישירה של אמונת אברהם בה' שמצפה ממנו להתנהג באותה צורה, להגיע לכל מקום אפשרי ולהשפיע טוב. משמעותה של מצוות "קום התהלך בארץ" היא אפוא, ללכת ולהתקדם בעבודת ה' – באמצעות מעשים של הטבה שנעשים בכל מקום בארץ. אמור מעתה, נח 'צדיק תמים' – היה צדיק לעצמו. לעומת זאת אברהם אבינו – 'אב המון גויים' – סמל ודוגמא לאנושות, שהיה צדיק ומיטיב לכל העולם – אמונתו מבוססת לא רק על ההכרה באלוקים, אלא על הצורך להיות איתו בקשר, להתחבר אליו ולהיות כמוהו – ליצור ולהשפיע על תיקון העולם. נבין אפוא, שאם ירצה אדם למדוד את גודל אמונתו באלוקים, עליו לבדוק את חייו עד כמה הם מלאים בנתינה והטבה לזולת, ועד כמה הוא ממלא את סביבתו ביצירה והשפעה. כל אחד מאתנו 'הולך למסעותיו', ובמסגרת מסעות אלו הוא פוגש בעולמות חסרים הזקוקים לעזרה. בפעם הבאה שנפגוש אנשים שחסר להם משהו – או בגשמיות או ברוחניות, נדע שזו היא אמונתנו וזהו תפקידנו – להיטיב!